בדיקה פריודונטלית

בדיקה קלינית

הבדיקה הקלינית במרפאת השיניים היא הדרך היחידה להעריך כראוי את מצב החניכיים.

הערכה עצמית של החניכיים, למשל בבית מול המראה, אינה מספיקה להערכה נכונה, משום שלא ניתן לקבוע לבד אם מנגנון האחיזה של השן כבר נפגע מדלקת החניכיים. גם כיסי חניכיים אינם ניתנים לזיהוי עצמי.

רק בדיקה קלינית מסודרת במרפאת השיניים באמצעות מה שמכונה גשוש חניכיים (גשוש פריודונטלי) יכולה לספק מידע אם החניכיים בריאות, אם קיימת דלקת חניכיים (גינגיביטיס) או אם קיימת מחלה של מנגנון האחיזה של השיניים (פריודונטיטיס).

בדיקה פריודונטלית בסיסית

בבדיקה ראשונה, רופא/ת השיניים או השיננית יכולים לבצע את מה שמכונה בדיקה פריודונטלית בסיסית, הנמשכת דקות ספורות בלבד.

הבדיקה הפריודונטלית הבסיסית נועדה לקבוע במהירות אם קיימות בעיות חניכיים. זוהי דרך פשוטה לקבוע אם קיים גינגיביטיס או לזהות פריודונטיטיס.

באמצעות גשוש חניכיים (גשוש פריודונטלי) נמדד בעדינות ובדיוק עומק החדירה בקו החניכיים.

לאחר בדיקה קצרה זו, מבוצעות בדיקות נוספות רק אם יש עדות לפגיעה במבנים המחזיקים את השיניים בעצם הלסת. בדיקות נוספות אלה כוללות את מה שמכונה סטטוס פריודונטלי וצילומי רנטגן נוספים.

סטטוס פריודונטלי

גישוש קליני מדויק באמצעות גשוש החניכיים, למדידת כיסי החניכיים וגובה עצם הלסת ברמת דיוק של מילימטר, הוא הכרחי לאבחון פריודונטיטיס.

בבדיקה הקלינית באמצעות גשוש החניכיים (גשוש פריודונטלי) נמדד עומק חדירת הגשוש לתוך כיס החניכיים בעד שש נקודות לכל שן, ברמת דיוק של מילימטר. באופן ספציפי נמדד המרחק בין קו החניכיים לבין תחתית הכיס. מרחק זה נקרא עומק הגישוש. בנקודות בריאות, עומק הגישוש הוא 3 מ"מ לכל היותר. בנקודות שבהן הפריודונטיטיס כבר גרמה להרס של מנגנון האחיזה של השן, עומק הגישוש יכול להגיע ל-4 מ"מ ומעלה.

בנוסף, במה שמכונה סטטוס פריודונטלי, נרשם במדויק גובה עצם הלסת (רמת ההצמדה). סטטוס פריודונטלי הוא הכרחי לאבחון ולתכנון הטיפול. ניתן לרשום את הסטטוס הפריודונטלי באופן מקוון בכל מרפאת שיניים ולהשתמש בו שוב: www.periodontalchart-online.com.

ממצא רנטגני

המדידות באמצעות גשוש החניכיים מאפשרות לאתר מקומות במערכת השיניים עם עומקי גישוש גדולים יותר, הדורשים הערכה נוספת באמצעות צילום רנטגן.

ניתן לאשר בוודאות את האבחנה של פריודונטיטיס רק באמצעות צילומי הרנטגן הנדרשים. בחירת צילומי הרנטגן הדרושים לאבחון פריודונטיטיס יכולה להיעשות רק לאחר הבדיקה הקלינית. כך ניתן למנוע חשיפה מיותרת לקרינה.

במקרה הפשוט ביותר, ממצא רנטגני כולל 2 צילומים (צילומי ביטווינג), ובמקרה המקיף ביותר הוא כולל את מה שמכונה סדרת צילומי רנטגן עם עד 14 צילומים נוספים או צילום פנורמי. צילומי הרנטגן חייבים להראות את עצם הלסת המקיפה את השן ולאפשר הערכה של חומרת אובדן העצם.

בכל צילום רנטגן שמבוצע במרפאת השיניים, יש לבדוק את השיניים הן לעששת והן לפריודונטיטיס.

בדיקה מיקרוביולוגית

כיום, שיטות מיקרוביולוגיות מעניקות לנו גישה למידע שלא ניתן היה להשיג באמצעות שיטות בדיקה קונבנציונליות.

באמצעות בדיקות מיקרוביולוגיות מודרניות, נבדק הרכב הרובד הדנטלי (פלאק) לנוכחות סוגי החיידקים המזיקים הבאים:

• Prevotella intermedia
• Porphyromonas gingivalis
• Agregatibacter actinomycetemcomitans
• Treponema denticola

העלות של מאמץ אבחוני נוסף זה מוצדקת אם המידע המתקבל מוביל לטיפול משופר או אם ניתן להימנע מטיפול מיותר.

סיווג מחלות החניכיים

האבחנה של גינגיביטיס ופריודונטיטיס מבוססת על הסיווג המוכר בינלאומית של מחלות החניכיים.

בשנת 1999 התקיימה בארה"ב הסדנה הבינלאומית הראשונה לסיווג מחלות החניכיים. החידוש החשוב ביותר בהשוואה לסיווג האירופי משנת 1993 היה שצורות המחלה לא הוגדרו עוד בעיקר על פי גיל המטופל בעת האבחנה הראשונה (למשל פריודונטיטיס נעורים ופריודונטיטיס של מבוגרים). הוכנסו הצורות החדשות פריודונטיטיס כרונית ופריודונטיטיס אגרסיבית, וכן, למשל, פריודונטיטיס העשויה להיות קשורה למחלות מערכתיות.

עם זאת, הסיווג החדש מאז 2018 אינו מבחין עוד בין פריודונטיטיס כרונית לאגרסיבית. פריודונטיטיס מתוארת כיום – בדומה לסיווג הסוכרת – באמצעות שלבים (staging) ודרגות (grading).